אתרי חובה ברומא

מידע שישדרג לכם את הטיול

 132 המדרגות המפורסמות בעולם, המטפסות מעלה בשלוש מרפסות בין פיאצה די ספניה וכנסיית טריניטה דיי מונטי – ה"שילוש הקדוש על ההר"

הגדולה ואולי היפה שבמזרקות העיר, ומאתרי התיירות הבולטים ברומא. במשך רוב שעות היום והלילה תוכלו להתחכך בתיירים רבים הגודשים את הפיאצה להטיל מטבע ב"מזרקת המשאלות"

אחד המבנים המרשימים ביותר בעיר, נבנה במאה ה-1 לפני הספירה כמקדש לכל האלים הרומים. בתחילת המאה ה-7 ניתן במתנה ע"י הקיסר לאפיפיור וזה האחרון הפך אותו לכנסיה המקודשת למרים ולקדושים המעונים.

כיכר הבארוק היפה ביותר ברומא, שימשה בעת העתיקה כ"אצטדיון דומיקטיאנוס", ושמרה בצורה מושלמת את הצורה המלבנית המוארכת של הזירה. האצטדיון נבנה על ידי הקיסר בסביבות 86 לספירה לשמש כמקום למשחקי האתלטיקה היוונים שאותם העריך במיוחד.

קמפו דה פיורי בתרגום מילולי "שדה הפרחים" בעבר שימש המקום כחלק משדה מרס (אל המלחמה) – אותו שטח בעיר ששימש כמחנה ללגיונות הרומים. היום הכיכר מארחת במהלך שעות הבוקר שוק איכרים תיירותי שוקק.

המבצר העגול והמרשים שהוקם כאחוזת קבר לקיסר, נמצא בגדה המערבית של הטיבר ובמרחק הליכה קצר מהוותיקן, הביקור באתר הוא מסע במנהרת הזמן וכולל תצפית מקסימה על העיר, ומומלץ בחום לשילוב עם סיור בוותיקן.

בין הגטאות העתיקים בעולם; הוקם ב 1555, עם סיפוח רומא לממלכת איטליה ב 1870 הסתיים כוחם הזמני של האפיפיורים, הגטו בוטל סופית והיהודים הושוו לאזרחים איטלקיים.

הכיכר מול בזיליקת פטרוס הקדוש, בקצה המרכז ההיסטורי של רומא, הכיכר היא חלק מהמדינה העצמאית של קריית הוותיקן והיא מתוחמת על ידי הגבול עם המדינה האיטלקית.

כיכר מפורסמת ברומא. שם נפגשים חמישה מהרחובות החשובים של הבירה. הכיכר נשלטת על ידי הוויטוריאנו, אחד הסמלים הלאומיים האיטלקיים.

פארק עירוני גדול הכולל שטחים ירוקים מסוגים שונים, מגנים איטלקיים ועד אזורים גדולים בסגנון אנגלי, מבנים קטנים, מזרקות ואגמים.

כיכר ברומא הממוקמת כמה מאות מטרים מתחנת טרמיני, מול מרחצאות דיוקלטיאנוס. מהכיכר מתחיל Via Nazionale, אחד הרחובות הראשיים של העיר.

קרקס רומי עתיק, ששימש למשחקים מאז תחילת ההיסטוריה של העיר,

האמפיתיאטרון הרומי הגדול בעולם והאנדרטה המרשימה ביותר של רומא העתיקה ששרדה עד ימינו.

הבזיליקה התפרסמה בעיקר מכיוון שמאז 1545 היא אירחה את אחת מיצירות המופת של אמנות הרנסנס – משה של מיכלאנג'לו בוונארוטי.

המדרגות הספרדיות

לאחר 200 שנה של רעיונות ופרויקטים שונים שלא יצאו לפועל בשנת 1723 יצא פרויקט המדרגות  לדרך ובמטרה לקשר את הכנסייה שבמעלה הגבעה – טריניטה דיי מונטי, תחת חסותם של מלכי צרפת , והנציגות הדיפלומטית של ספרד לכס הקדוש (היום שגרירות ספרד לוותיקן) הממוקמת בפיאצה שהיתה בבעלות מלכי ספרד.

גרם המדרגות תוכנן על ידי האדריכל פרנצ'סקו דה סנקטיס, ונחנך בשנת 1725 לכבוד שנת היובל (שנת צליינות ועליה לרגל), המדרגות בסגנון הבארוק תוכננו כ"מפל מדרגות" הנשפך אל מזרקת הסירה של ברניני (האב) המעטרת את הפיאצה 80 שנה לפני.

132 מדרגות ב"קצב" של 12 מחברות את חלקה התחתון של העיר עם חלקה העליון וזאת על מנת לקשר שני אתרים בעלי חשיבות דתית לכנסייה.

 במהרה נהפכו המדרגות לנק' ציון בעיר וניקזו למקום תושבים, סקרנים ותיירים במטרה לראות ולהראות, כיאה לאיטלקים.

 בתקופתנו תודות לסרט הוליוודי משנת 1953 "חופשה ברומא" המדרגות נהיו אתר חובה בעיר והן נחשבות למדרגות המפורסמות בעולם!

באוקטובר 2015 עברו המדרגות ניקיון בחסות מותג היוקרה האיטלקי Bulgari ( שחנות הדגל שלו ממוקמת בסמוך) בעלות של 1.5 מיליון אירו.

ב 2019 כחלק מניסיון להילחם בתיירים חסרי נימוס נחקקו תקנות המתירות קנסות בסך של 250 אירו על ישיבה ועד 400 אירו על לכלוך או נזק (כולל אכילה או דחיפת עגלה במורד המדרגות).

מזרקת טרבי

הוקמה בשנת 1732 והסתיימה לאחר 30 שנה, המזרקה בסגנון בארוק והרעיון תיכנונה הוא להביא את יופיו של הטבע ולחברו עם הנוף האורבני. המים למזרקה מגיעים מאמת מים הפעילה כבר אלפיים שנה ואורכה כ 20 ק"מ. כמו בכל מזרקות העיר הנושא המרכזי הוא מים ובמזרקת טרבי תוכלו להתרשם מדמויות מיתולוגיות הקשורות למים – במרכז המזרקה הטיטאן אוקיאנוס רוכב על מרכבה מצדפות הרתומה לשני טריטונים (חציו אדם חציו דג – בניו של אל הים נפטון) הימני אוחז בסוס (פגאסוס) כנוע והשני אוחז בסוס (פגאסוס) מרדני וזאת כדי לתאר את שני מצבי האוקיאנוס לעיתים רגוע ולעיתים גועש או לחלופין מצב נפשו של האדם. 
בעקבות סרט הוליוודי משנות ה50 שצולם במקום התפתח מנהג תיירותי של השלכת מטבע למזרקה, עומדים עם הגב למזרקה מטבע ביד ימין ומטילים דרך כתף שמאל, המשאלה מבטיחה את שובו של המשליך לרומא. כ 3,000 אירו מושלכים בכל יום למזרקה. בשנת 2016, הוטלו כ 1.4 מיליון אירו למזרקה, הכסף נאסף על  ידי מח' התברואה בממצוע פעם בשבוע ומועבר לאגודה קתולית פילנתרופית המסייעת בטיפול ועזרה למחוסרי בית והומלסים באיטליה. 

פנתאון

בחללו הפנימי ניתן למצוא שימוש בחיפוי שיש במגוון צבעים עשיר. המבנה עגול הגדול נקרא רוטונדה, מוקף בקירות בנייה עבים ושמונה עמודים גדולים שעליהם מחולק משקלה של כיפת הבטון בצורה חצי-כדורית ובקודקודו פתח עגול הנקרא אוקולוס, פתח עגול לשמים, שדרכו נכנס אור טבעי לחללו הפנימי של המבנה (וגם מאפשר כניסה של גשם ושלג).
כמעט אלפיים שנה לאחר בנייתו, כיפת הפנתיאון היא עדיין אחת הכיפות הגדולות בעולם, שנבנתה ללא זיון פלדה ובמיוחד הגדולה ביותר הבנויה מבטון רומי.
המבנה הוסב לבזיליקה נוצרית בשם סנטה מריה דלה רוטונדה או סנטה מריה עד הקדושים, תושבי רומא כינו אותה בפי העם לה רוטונדה, שממנה נובע גם שם הכיכר והרחוב שבה היא נמצאת, בשנת 2019 הוא אירח 8,955,569 מבקרים, מה שהפך אותו לאתר המוזיאון הממלכתי האיטלקי המתויר ביותר.

פיאצה נאבונה

ברניני עיצב את מזרקת ארבעת הנהרות במרכז הכיכר, המייצגת את הדנובה, הגנגס, הנילוס וריו דלה פלאטה, המסמלים את 4 פינות כדור הארץ, בורומיני וריינאלדי עיצבו את כנסיית סנט'אגנה באגונה, שנמצאת מול המזרקה של ברניני, לפיאצה יש שתי מזרקות נוספות: הפונטנה דל מורו, שפוסלה על ידי דלה פורטה ועוצבה על ידי ברניני, הממוקמת באזור הדרומי של הכיכר, ופונטנה דל נטונו (במקור מזרקת הקלדרארי) של זפאלה ודלה ביטה, הממוקמת בצפון.
הכיכר מארחת שוק שהפך עם הזמן למסורתי בתקופת חג המולד במיוחד ביום השנה להתגלות עם הבפאנה, החל מהתקופה שלאחר המלחמה, החלו לפקוד את הכיכר אמנים, ציירים ומעצבים, והקימו בה כני ציור מאולתרים לציור ולהצגה , גם למטרות מכירת יצירותיהם; במקביל, נולד גם הפרקטיקה של יצירת דיוקנאות (אפילו קריקטורות) של עוברי אורח. הכיכר הפכה גם למקום מפגש ומקום להופעות של אמני "רחוב" גם בשעות הערב.

קמפו דה פיורי

עד המאה החמש עשרה הכיכר לא הייתה קיימת, ובמקומה היה אחו פרחוני ומכאן שמה, זוהי הכיכר ההיסטורית היחידה ברומא שבה אין כנסייה.
בעבר נערכו בה הוצאות להורג בפומבי, ב-17 בפברואר 1600, הפילוסוף ג'ורדנו ברונו נשרף בחיים בשל כפירה, וכל יצירותיו הוצבו באינדקס הספרים האסורים על ידי המשרד הקדוש. ב-1889 הקדיש לו אטורה פרארי אנדרטה במקום המדויק של מותו: פיסלו  ניצב בהתרסה מול הוותיקן.
בנוסף לאנשים, משרד הקודש שרף את התלמוד בקמפו דה פיורי; שריפת הספרים התרחשה ב-9 בספטמבר 1553, היום הראשון של חג השנה החדשה היהודי, ראש השנה.לוח הנצחה לאירוע זה הודבק על רחוב השוק בקמפו דה פיורי בשנת 2011.
בערב הכיכר משמשת מקום מפגש לתיירים וצעירים המגיעים מכל העיר, כאשר השוק מפנה את מקומו למסעדות, בתי קפה והבארים.

קסטל סנט אנג'לו

המבצר עבר שינויים קיצוניים מספר פעמים בתקופות ימי הביניים והרנסנס. המאוזוליאום איבד חלקית את תפקידו כאשר חובר לחומות אורליאן, והפך לחלק ממערכת ההגנה של העיר, הבניין איבד את תפקידו המקורי כקבר, והפך למבצר, החזקת המצודה הייתה נושא למחלוקת בין משפחות אצילים רומיות רבות, עד שבשנת 1367 ניתנו מפתחות הבניין לאפיפיור אורבן החמישי ומרגע זה ואילך, קסטל סנטאנג'לו קשרה באופן בל יינתק את גורלה לגורל האפיפיורים: בשל המבנה המוצק והמבוצר שלה, האפיפיורים השתמשו בה כמקום מקלט בעתות סכנה, ארכיון הוותיקן והאוצר שוכנו שם, והוא שימש כבית משפט וכלא. בהתחשב במוניטין של הטירה כבלתי ניתנת לחדירה ובקרבתה לבזיליקת פטרוס הקדוש וארמון הוותיקן, כדי להבטיח ביטחון רב יותר בארמון הוותיקן, יצרו את המעבר המפורסם, שהיווה את המעבר המוגן עבור האפיפיור מבזיליקת פטרוס הקדוש אל המבצר.
המבצר כיום הוא רכוש של המדינה האיטלקית, בשנת 2022 עברו בו 966,623 מבקרים, מה שהופך אותו לאחד המוזיאונים המתויירים ביותר באיטליה.

הגטו יהודי

ב 1888, עם יישום התוכנית החדשה של הבירה, הרסו חלק מהרחובות העתיקים והמבנים הישנים של הגטו, הגטו ההיסטורי היה קטן בהרבה וממוקם פחות או יותר בין ויה דל פורטיקו ד'אוטביה הנוכחית, פיאצה דלה צ'ינקווה סקולה והטיבר, בשנת 1889 הוכרזה תחרות לבניית בית הכנסת החדש ונבחרו שני פרויקטים. בשנת 1897 רכשה הקהילה היהודית את השטח שבין Lungotevere Cenci ל-Via del Portico d'Ottavia מעיריית רומא, לצורך בניית בית הכנסת העבודות החלו ב-1901, הסתיימו ב-1904 עם מוטיבים אשוריים-בבליים וארט נובו. המוזיאון היהודי שוכן במרתף הבניין.
באוקטובר 1943, הנאצים ביצעו פשיטה, שמוקדה היה בגטו לשעבר, הם הקיפו את השכונה עם אור ראשון, יחידות ה-SS חטפו אנשים רבים, שהועברו לתחנת הרכבת טיבורטינה, הועלו על שיירה שהגיעה למחנה הריכוז אושוויץ מתוך 1023 האנשים שגורשו, רק שישה עשר הצליחו לשרוד, ביניהם רק אישה אחת, ללא ילדים.

פיאצה סנט פייטרו

דוגמה בולטת לארכיטקטורה ותכנון עירוני בסגנון בארוק, מוקדשת לקדוש בעל אותו השם ומהווה נקודת מפגש יומיומית לאלפי מאמינים קתולים מכל רחבי העולם.
חלל הכיכר בנוי משני חלקים: הראשון, טרפז הפוך שמחבר את הכיכר לבזיליקה, והשנייה, אליפסה עגולה עם אובליסק מצרי במרכז, שני החללים מאוחדים על ידי 4 שורות של 284 עמודים ו-88 עמודים תומכים בארכיטרב ועליהם 96 פסלי שיש.

פיאצה ונציה

שלושה מבנים מונומנטליים מקיפים אותו בצדדים האחרים העתיק ביותר הוא פאלאצו ונציה מהמאה החמש עשרה, שנותן את שמו לכיכר ובו נמצא המוזיאון הלאומי באותו השם. ה"ויטוריאנו", שנבנה בתחילת המאה הקודמת הוקדש למלך הראשון של איטליה – ויטוריו עמנואל השני, במקור פיאצה ונציה השתרעה רק במחצית המערבית של הכיכר הנוכחית, בניית הויטוריאנו דרשה חלל מתאים לכן הוחלט להרחיב את פיאצה ונציה ולהפוך אותה לסימטרית ביחס לציר ויה דל קורסו, בין המבנים שנהרסו היה הבית שבו חי ומת מיכלאנג'לו בונרוטי.
מאז חנוכתו הוא מהווה זירת רגעים חגיגיים חשובים, מדי שנה לרגל יום השנה לשחרור איטליה (25 באפריל), יום הרפובליקה האיטלקית (2 ביוני) ויום האחדות הלאומית והכוחות המזוינים (4 בנובמבר), במהלכו נשיא הרפובליקה האיטלקית והפקידים הבכירים במדינה חולקים כבוד למקדש החייל האלמוני על ידי הנחת זר דפנה שם לזכרם של האיטלקים הנופלים והנעדרים במלחמות.

וילה בורגזה

פארק התופס אזור עצום בלב העיר, יש לו 9 כניסות והוא מכיל מבנים, פסלים, אנדרטאות ומזרקות, פרי יצירתם של אמנים מפוארים מתקופות בארוק, ניאו-קלאסית ואקלקטית, ומסביב עצים בני מאות שנים, אגמים, גנים איטלקיים ומרחבים פנויים גדולים, שנוצרו בקפידה רבה.
ליבת האחוזה הייתה בבעלות משפחת בורגזה fcr בשנת 1580, המתחם נרכש תמורת 3 מיליון לירות (שווה ערך לכ-10 מיליון יורו כיום) על ידי מדינת איטליה ב-1901 ונמסר לעיריית רומא ב- 1903 ויועד כפארק ציבורי, "גן פינצ'יו", בחלקו הדרומי של הפארק מציע פנורמה מרשימה של רומא.

פיאצה דל פופולו

מקור שמה של הכיכר אינו ברור, שלוש כנסיות משקיפות על הכיכר, העתיקה ביותר היא בזיליקת סנטה מריה דל פופולו, ג'יאן לורנצו ברניני, שיחזר את הכנסייה והעניק לה חותם ברור של בארוק שאפשר להתפעל ממנו עד היום. הכנסייה מכילה ציורים בעלי חשיבות רבה של קאראווג'יו.
השתיים האחרות הן הכנסיות התאומות, כפי שהן מכונות סנטה מריה במונטסנטו, וסנטה מריה דיי מירקולי, המקנות לכיכר מראה בארוק.
בשנת 1573, הציב האפיפיור גרגוריוס ה-13 מזרקה במרכז הכיכר, אבל בשנת 1589 הרים האפיפיור סיקסטוס החמישי אובליסק גדול ( 1 מתוך 13 ברומא) במרכז הכיכר, בגובה 24 מטר, שנבנה בתקופת הפרעונים רעמסס השני ומרנפטה.

פיאצה רפובליקה

נבנתה לאחר שרומא נבחרה כבירת איטלקיה, אחת הכיכרות הרומיות החשובות והיפות ביותר.
בעבר נקראה Piazza Esedra ולקחה את שמה מהאקסדרה הגדולה של המרחצאות הרומיים של דיוקלטיאנוס המעניקה לכיכר את צורתה, היא מורכבת מכיכר גדולה, שבה ישנה מזרקה נפלאה מוקפת מבנים מרשימים ומקדש כנראה בחורבות.
מזרקת הנאידים המיצגות ארבע נימפות, שכל אחת מהן מונחת על חיה מימית שסימלה מים בצורותיו השונות: סוס ים לנימפת האוקיינוסים, נחש מים לנימפת הנהרות, ברבור עבור נימפת האגמים, לטאה לנימפת הנהרות התת-קרקעית. העבודה עוררה מחלוקת אינסופית בשל הפרובוקטיביות של העירומים הנשיים, עד כדי כך שהמזרקה נותרה חבויה במשך זמן רב בתוך מתחם עץ. בזיליקת סנטה מריה דלי אנג'לי א דיי מרטירי משקיפה על הכיכר, יצירה של מיכלאנג'לו בוונארוטי שנוצרה מאגף של המרחצאות הרומיים.

קירקוס מקסימוס

שימש ברומי העתיקה ולפני חניכת הקולוסיאום כמקום להופעות גלדיאטורים, לחגיגות וטקסים והיה בעל ממדים מצומצמים ובנוי רובו מעץ. בשנת 329 לפנה"ס בצד הצפוני נבנו ה"כלובים" ששימו כנקודת המוצא של המרכבות וההיפודרום הגדול שימש בעיקר למרוצי המרכבות, שנרתמו לשני סוסים שלושה או ארבעה.

העיר היתה מחולקת לרובעים ולכל רובע היה רוכב שייצג אותה, הקבוצות נבדלו על ידי שימוש בבגדים בצבעים שונים: הקבוצה הכחולה, הירוקה, הלבנה, הצהובה והירוקה (מזכיר לכם משהו?) התחרות התמקדה בהקפת החלק המרכזי (ה- Spina "עמוד השדרה") שבע פעמים, בשנת 33 לפנה"ס הוצבו בראש ה- Spina שבעה דולפינים מברונזה שציינו לרוכבים את כמות הההקפות שנותרו.

בשנת 10 לפנה"ס הוצב במרכז "עמוד השדרה" האובליסק של רעמסס השני שהובא לעיר כשלל (וכיום מעטר את פיאצה דל פופולו).
בתחילת המאה ה-2 לספירה, עקב סדרה של שריפות, נבנה ההיפודרום מחדש על ידי הקיסר טריאנוס והורחב לממדים של מעל 600 מ' אורך ו140 מ' רוחב וכלל טריבונות ישיבה שיכלו להכיל 250,000 צופים.

לאחר רעידות אדמה, שיטפונות ומעל הכולל בזיזת החומר לבניית העיר החדשה (זאת שאנו מטיילים בה היום) נותר רק המתאר של מה שהיה בעבר מרכז השעשועים הגדול ביותר בעיר ואולי באמפריה כולה !

הקולוסיאום

הקולוסיאום

בזיליקת סן פייטרו אין וינקולי

הפסל הקולוסאלי, שפוסל ב-1513, מציג את משה רבנו היושב עם לוחות התורה שזה עתה קיבלו מה'.
הרגע שמייצג מיכלאנג'לו הוא זה שלאחר מסירת המצוות בהר סיני. עם שובו, משה מוצא את בני ישראל מתכוונים להעריץ את עגל זהב, אליל פגאני. משה רבנו כל כך כועס שנדמה שהוא עומד לקום להרוס הכל. מיכלאנג'לו מייצג בצורה מופתית את הכעס הנורא שפולש לנביא, ומפסל את הוורידים הריאליסטיים שכמו פועמים, את השרירים במתח ואת הפנים החגיגיות והזועמות. הקרניים בראשו של משה נובעות מתרגום שגוי של יציאת מצרים. בו נאמר כי בעת הירידה מסיני היו למשה שתי קרניים על מצחו. בעברית, קרניים מתורגמות כקרן או קרנאים, ואילו קרניים כקרן.

צרו קשר

דילוג לתוכן